יהודית אילת (שוייכן) נולדה בקובה ב 13.8.1931 לחיה ומשה. בת בכורה ואחות לדוד.
בבית הספר היתה תלמידה חרוצה ומצטיינת. עד שבכיתה י' החליט אביה שאינה צריכה ללמוד יותר, אלא לעבוד. יהודית התעקשה ובמקביל לעבודתה בבקרים השלימה את לימודיה בערבים וגם הצליחה, בין לבין, לשלב פעילות בתנועת ה"שומר הצעיר".
את לימודיי הערב סיימה, כדרכה, בהצטיינות.
בגיל 13, שבו הצטרפה ל"שומר הצעיר" פגשה יהודית את שאול, שמאז לא הרפה ממנה, היה מתעקש ללוותה הביתה לאחר כל פעולה ולא רצה לשמוע על אף אחת אחרת.
בגיל 20 נישאה יהודית לשאול ומעט לאחר מכן יצאו שניהם להכשרה בארצות הברית, לקראת חיי קיבוץ.
בשנת 1953 עלו ארצה, תחילה לקיבוץ געש וזמן קצר לאחר מכן, לדביר.
מתחילת דרכה של יהודית בדביר היא עבדה בלול, ותוך כדי גם גויסה לצה"ל ועברה קורס אלחוטניות מורס. ב- 1955, לאחר לידתו של יובל, החלה לעבוד גם בספריה.
ב-1961 נולד גם בנה השני מעיין.
החל משנת 1968 שימשה כספרנית של המוסד החינוכי בקיבוץ שובל, בה עבדה עד צאתה לגימלאות.
לאחר צאתה לגימלאות התרכזה יהודית רק בספריית הקיבוץ, שהיתה מפעל חייה ושאת טובתה והמשך תיפעולה רצתה עד יומה האחרון.
בסיפריה השקיעה את כל מרצה ונשמתה, אף ברגעי משבר, מותו של שאול בשנת 2004 ושל בנה הצעיר, מעיין ב-2011
יהודית היתה אישה "שואבת ידע ותרבות" וכל עוד יכלה היתה הולכת להצגות, קונצרטים, הרצאות וקוראת הרבה.
היא הייתה "בור סוד שאינו מאבד טיפה" והידע שלה בתחומים רבים , היה רחב ומפתיע.
יהודית היתה רעיה אוהבת לשאול, אמא דאגנית ליובל ומעיין וסבתא אהובה על כל נכדייה: שקד, שבט, מיכאל, אביב, גוני וגדי.
יהודית היתה אישה שהגיעה לקיבוץ מתוך אידאליזם טהור ותמים וכך נשארה עד יומה האחרון.
יהי זכרה ברוך