מקומפגש – עלון המועצה

דורי בן זאב כתב,
הקוסם
בארץ אחת, לא חשוב השם,
ביום בהיר נחת שם קוסם,
קוסם של טריק אחד, אבל טריק עצום:
האיש ידע לדבר מבלי לומר כלום!
מלים, מלים הוא ירה, בלי עין הרע,
כזה מופע – השטן לא ברא.
ולמי ששאל: "תגידו מה הוא אמר?"
ענו: "זאת הגדולה, הוא אמר שום דבר!"
הקהל היה המום: "הוא קוסם עצום.
איך הוא מצליח לדבר וגם לא לומר כלום!
הוקוס פוקוס, אברקדברה,
יא חביבי, איזה כח דברא!"
הוא דיבר ודיבר, ודיבר ודיבר,
וזה לא משנה אם יצא מזה חֵיר,
כשהיה שובר את מהירות הכלום,
מיד היו כולם שומעים את הבום.
העם השתגע: "וואו, איזה דברן!"
וצעק לסדרן: "רוצים הדרן!"
ומכל העולם וגם מהאו"ם
ביקשו ללמוד אצלו את תורת הנאום.
הוא רק נכנס, מיד כל היונייטד ניישן
קם על רגליו, עשה לו סטנדינג אוביישן
הוקוס פוקוס, אברקדברה,
יא חביבי, איזה כוח דברא!
כך איש המלים עלה לגדולה,
הוא חי כמו מלך, ואשתו כמו מלכה,
על הבלה-בלה-בלה אף אחד לא עלה,
עד שבוקר אחד הבלוף התגלה.
באותה השעה שמו לב כולם:
כשצריכים אותו, האיש נעלם,
ושלסמוך עליו זה כמו על קורי עכביש
כי יש פה מלים, אך אין בכלל איש!
הציבור היה המום: "איפה הקוסם?
זה שמבלי לומר מלה, יש לו רוב חוסם,
עם כזה אברקדברה, וכזה כח דברא,
אז איך יתכן שעד כדי כך המצב רע?"
לשיר הזה יש מוסר השכל,
שבין מנהיג לקוסם יש עדיין הבדל,
שקוסם יכול תמיד לשלוף איזה אס,
אבל אז אין הבדל בין מדינה לקרקס.
בארץ אחת, לא חשוב השם,
ביום בהיר נחת שם וואחד קוסם,
קוסם של טריק אחד, אבל טריק עצום,
הוא ידע לדבר בלי להגיד כלום!