דבורי נולדה בהונגריה ב-15.04.1933. הייתה בת יחידה להוריה. אביה נרצח על ידי הנאצים.
התחנכה בקן השומר הצעיר .
עלתה לארץ עם חבריה לתנועה, בעליה בלתי לגלית, בחציית גבולות באישון לילה, ללא הסכמת אמה.
התחנכה בחברת נוער, עם שאר חבריה,בקיבוץ חצור (?). שם בחרה לעבוד בפרדס.
הייתה עם הראשונים שעלו על הקרקע להקמת קיבוץ דביר. יחד הקימו את מחנה האוהלים ואת הגדר סביבו. בלהט החמסינים, או בגשם זלעפות נסעה על פלטפורמה מחוברת לטרקטור עם פלוגת עובדי החוץ לעבודות שונות.
לימים למדה את מלאכת הסנדלרות ועם מקצוע זה עשתה מלאכה נאמנה, שנים רבות, לכל אוכלוסיית הקיבוץ. בשנים מאוחרות יותר עבדה כמטפלת מסורה לילדים של כולנו. הייתה גם מחסנאית בגדים.
גם בפעילות חברתית לא נפקד מקומה. שנים רבות ערכה את העלון "נתיב בעפר". הייתה גם סדרנית עבודה. בתקופה מאוחרת יותר, בשנים האחרונות לחייה, שבה התמודדה עם מחלת הסרטן, הייתה אחראית על קופת הבית – קשר יחיד שאפשר לה להמשיך ולתרום לקיבוצה.
פרק מיוחד הוא היחס החם בינה לבין ילדיה: אילן, תמי, ודורית. הם זכו תמיד לתמיכה, עידוד ודאגת אם, גם בתקופה שהיא עצמה כבר נזקקה לכך. היא החדירה בהם את ההרגשה כי בית חם מקיף אותם ומסייע להם.
דבורי נפטרה לאחר מאבק קשה עם מחלת הסרטן במשך חמש שנים ארוכות ב-9.3.1967.
יהי זכרה ברוך!