אתמול ארחנו אצלנו קבוצה של 30 וותיקי חולדה, ביניהם גם הוריה של גליה, מנהלת הקהילה שלנו.
ערכתי לקבוצה סיור בצריף הירוק, שעורר התרגשות רבה בקרב המבקרים.
בהמשך התארחו הוותיקים בבית החם, צפו בסרט על השנים הראשונות בדביר,
שמעו ממני על דיווח על פעילות הבית החם
ושמעו סקירה מיאיר לוין על המשק ומגוון נושאי קהילה.
רותי קינסט, חברת חולדה, העבירה אלינו מילים שכתבה בעקבות הביקור.
היום ראינו סרט של קיבוץ דביר. קיבוץ שעלה לקרקע ב1951 .
בנגב , אמצע שום מקום, קבוצה של ניצולי שואה מתנועת השומר הצעיר בהונגריה עלו על הקרקע, הפריחו את השממה .
בסרט מראיינים את דור המייסדים .
מספרים על הקשיים , על הרעב בשל כמות האוכל הקטנה שלא הספיקה להשביע את רעבונם של מי שעבדו מזריחה עד שקיעה ,
ואלו שהגיעו מהגולה לא הורשו לדבר בשפתם ונדרשו לדבר רק עברית .
( אני זוכרת את הסיפורים של אימי שהייתה מהגרעין המייסד של קיבוץ צרעה – שהייתה מספרת על המחסור התמידי במזון )
ולא שמעתי ולו פעם אחת את המילה – קיפוח. ולא שמעתי כמה הם היו מסכנים.
וכמוהם מצפון עד דרום, עשרות קיבוצים שהפריחו את השממה
אך משהו קרה פה – ופתאום כולם ״ קמים״ על הקיבוצים וקל מאוד לרכב על גלי הקיפוח.
אותי זה מקומם.
וזה לא אומר שלא נעשו טעויות , אך כדאי כבר להפסיק את ה״ אכלו לי״ ״ שתו לי ״
ולתת קצת יותר כבוד למי שאכן הפריח את השממה ועוד היה להם זמן לרקוד , לשיר , לנגן , לקרוא ולהתפלפל…!
מצדיעה לדור הנפילים .
היום האחד במאי – חג הפועלים.
דור שכמוהו לא יחזור.
דור שהגשים, שקלט עלייה , שעסק בהכשרה , שפתח את דלתו לנוער מצוקה ,
שהנחיל ערכים של נתינה . שבחר בעשייה .
גאה שגדלתי בקיבוץ וספגתי ערכים . גאה על מה שחונכתי.
( אשמח מאוד שתשתפו )
רותי קינסט