משפחת זר

נעים להכיר: משפחת זר

 נפתלי (aka נפתול), 29, נולד בכרמל ("סוסיא, אפשר להגיד"), ועדן, 29, בת למשפחת לוי, נולדה בדביר. הכירו כשהיו חובשים באותה מרפאה בנח"ל והמפקד שידך ביניהם (הוזמן לחתונה אך לא הגיע).

הלוקיישן: הסלון שבקובייה הקטנה שלהם, הנטועה בצד שכונת הקרווילות. כמו בדירה עירונית זעירה ושכורה, נראה שהפיקו כאן את המיטב מהחלל, עם דגש על פרקטיקה ואילתור מקומות איחסון. מה גם שה-60 מ"ר האלו מתפקדים בשעות היום כפעוטון. שבת בערב, בסוף יום הורי ומשימתי סוחט, אך השניים נראים כאילו הם בגסט האוס הודי מול ההימלאיה. אור בעיניים, מחויכים, צמודים על הספה ומשלימים זה את משפטיו של זה.

הילדה: רותם, בת שנה ושלושה חודשים. הפעוטה עם העיניים הכי כחולות בדביר. ההורים מקווים שבספטמבר תיכנס לפעוטון שקד. נולדה עם מחלה גנטית קשה מאוד שנקראת "סירופ מייפל" (הסטטיסטיקה ללקות במחלה היא לידה אחת ל-180 אלף, ובישראל יש 21 ילדים כאלו). גופה לא מפרק חלבונים היטב, ולכן רותם ניזונה מפורמולה ייעודית ויכולה לאכול כמעט את כל הפירות והירקות, אך מכאן העסק נעשה מורכב יותר. צריך לשקול מאכלים בקפידה משום שכמות לא מדויקת היא סכנת חיים. פירוק של חלבון מהשריר (המתרחש אם רותם חולה/מקיאה/משלשלת/התאמצה פיזית מאוד) הוא מצב חמור עבורה. ובשל אלו ומשום שכשחומה עולה ל-38 מעלות יש סיבה לדאגה, ההורים שומרים עליה היטב. זאת הסיבה העיקרית לכך שהיא בבית.

בתפקיד חיית המחמד: לולה, אומצה לפני שנה. צלעה למרפסת, נפתלי הוציא לה קוץ מהרגל ומאז היא חלק מהמשפחה. חברה טובה של ג'וליה, הכלבה של השכנים צליל ואלדד פסח.

עבודה: נפתלי עובד בסולב, סטודנט להנדסת חומרים ("במשרה חלקית") במכללה להנדסה בירושלים. עדן מסיימת שנה חמישית של פסיכותרפיה גופנית ברידמן, התחילה את הסטאז' ובמקביל מסיימת קורס מדריכי פילאטיס ונמצאת בתחילת הסטאז'. ובנוסף מתפקדת כאם במשרה מלאה.

חופשה משפחתית אחרונה: בים המלח באוגוסט האחרון, שלושה ימים עם כל משפחת לוי. עדן: "היה מגניב".

 איך נראה הערב שלהם: רותם הולכת לישון בין 19:00 ל-20:00 ואז ההורים מתחילים לסדר את הבית ("שנראה כמו גיהינום"). בגלל המחלה יש לשמור על היגיינה מאוד גבוהה, ולכן הם שוטפים בכל ערב את הבית והמטבח. בשעה 21:00 בערך מסיימים, יושבים עם חברים או רואים טלוויזיה או פשוט הולכים לישון. שעת שינה רשמית: בין 21:00 ל-01:00. לפעמים עדן הולכת לצפות בשיעורי פילאטיס או כותבת דוחות.

 ההורות המאתגרת כחישול לזוגיות: עדן: "המזל הוא שהיינו ביחד מלא שנים לפני זה. עברנו חתיכת תהליך, זה לא נפל עלינו פשוט. התגייסנו פול פאוור ואמרנו שנביא את הסיטואציה הזאת למצב הכי טוב. ברור שהיו נפילות ומשברים, אבל הגישה שלנו היא שאין לנו מה לבכות על מר גורלנו". נפתלי: "אני ממש לא איש קול, זה הוסיף לי מלא סטרס לחיים, אבל עדן מאוד עוזרת לי. כל יום שרותם שמחה ומחייכת בו – זה כל מה שאני צריך".

עוד חמש שנים: נפתלי חולם להיות עקר בית ושעדן תפרנס. עם זאת, אם יצטרך לעבוד, "אז בכיף. אני אשמח להיות מהנדס". הוא מקווה גם שהם כבר לא יהיו ההורים הכי צעירים בדביר. עדן: "אני אהיה השוגר דדי. אני אטפל באנשים, קבוצות ויחידים, אני אוהבת הנחיית סדנאות. מקווה שיהיה לנו לפחות עוד ילד אחד".

 מסר לאומה: נפתלי: "בשנתיים הראשונות של רותם, במיוחד, כל מחלה מסכנת חיים וחשוב שאנשים יידעו לא להציע לה אוכל מבלי לשאול אותנו קודם, ואם יש ילד חולה – לא לשלוח אותו לגן או לא להתקרב אליה". עדן: אנחנו שמחים להיות פה, יש כאן קהילה מקסימה וחיננית ואווירה עוטפת, ובזמנים לא פשוטים זה מחמם את הלב וזה אחלה".

ראיינה: עומר טל