הטלאי של האי – ראיון עם איה האי
בחג פסח האחרון קיבל בני התינוק "נחשוש" צבעוני, מטולא ומקסים מסבתא ורד וסבא פיני (הסבר קצר לטובת מי שלא מכיר: מדובר באביזר התפתחות פופולארי לקטנטנים, שמאפשר לתחום שטח מסביב לתינוק או להניח כמגן במיטה). הבדים המיוחדים והאיכותיים מהם נתפר והאריזה המפתה לא השאירו מקום לספק: מי שייצר את הנחשוש הזה יודע מה הוא עושה.
לפיכך היה מפתיע לגלות שהמתנה לא הגיעה מחנות צפונבונית בתל אביב, אלא כמה מאות מטרים בלבד מבית הסבים בקיבוץ. "שמיכת טלאים" הוא העסק המצליח של איה האי, שחלקנו עשו ניסיונות מסורבלים לתפור שמיכות טלאים דומות בהנחיית אמה, אילנה, ב"בית היוצר", אי שם באייטיז. כרטיס הביקור שצורף לאריזה – חלק בשפה עיצובית מדויקת וקולעת – הבהיר סופית: הבחורה מוכשרת ועלינו לדבר ביזנס. זאת אומרת, אני צריכה להבין איך היא שיחקה אותה ככה, ולהמשיך לקנא.
בשיחת הטלפון שמתרחשת בערב, כמובן, מתברר שהחיים של איה האי (אחלה שם לעסק) הם לא בדיוק פילוני תכלת מעופפים על רקע שמיים בסגול-לילך. כשלוש שנים שהיא עובדת קשה כדי להשרות אווירה פסטורלית-שיקית בחדרי פעוטות. בת 28 ואם לשתי בנות קטנות (מילי, 2.5, ודניאלה, חצי שנה), היא נשואה לאורי והם גרים בדביר מ-2007, אחרי הסיבוב התל-אביבי המתבקש. מדברת מהר, חושבת מהר תוך כדי דיבור ותקועה עם אלף מטר בד שצריך להגיע S.O.S לגזרן, היא מספרת על המיזם, שכולל תמונות בד ודגלונים לתלייה על הקיר, קוביות התפתחות, רעשן סרוג, אותיות שמרכיבות את שם הרך הנולד, ועוד.
"הקונספט הוא טלאים רטרו, והעסק אינטרנטי", היא מסבירה. המוצרים שלה נמכרים בחנות המקוונת של "מרמלדה מרקט" ובדף העסקי בפייסבוק, ויש גם חנות אונליין שנמצאת בבנייה ומכוונת לחו"ל. "קונים ממני הרבה בגרמניה, ארצות הברית, מקסיקו, ארגנטינה, קנדה, ניגריה. זה קטע מטורף. כל מקום שיודעים בו להעריך אמנות", היא אומרת.
אז איך היא התחילה? כמו בקלישאות, הכל קרה מהר. אחרי הצבא, בגלל שהשתחררה מוקדם מהצפוי, "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ועשיתי פסיכומטרי פעמיים. רציתי ללמוד להיות תזונאית ספורט. וכשיצאתי מהפסיכומטרי השני הייתי כל כך מבואסת, שכבר שיניתי פאזה".
את הבת של אילנה האי, למען השם! את אמורה לצייר על משי ולתפור בובות מהממות בשיא הרוגע. מה קשור פסיכומטרי ותזונת ספורט?
"כל הזמן ניסיתי להתחמק מהקטע של העיצוב כי חשבתי שזה בגלל אמא שלי, אבל הבנתי שזה כן אני, וחוץ מזה שאנחנו בשני תחומים שונים: היא יותר במלאכת יד ואני בעיצוב. אז למדתי עיצוב שמלות כלה ובגדי ים והלבשה תחתונה, הכל לעומק ועם מורים פרטיים, ותיכננתי להתעסק עם שמלות כלה. מרחתי את הלימודים ובמקביל התחתנתי ונכנסתי להריון".
בחודש השישי להריונה הראשון, איה נכנסה לשמירת הריון – תרחיש האימה של כל אחת, בטח של מי שמגדירה את עצמה כ"ממש וורקוהוליקית". זאת היתה נקודת המפנה. כדי להעסיק את עצמה, התחילה לתפור שמיכות טלאים לחברותיה ההריוניות, "וזה עבר מפה לאוזן ולא נעצר. התחילו להזמין ממני והתחלתי להתעסק רק בזה. המוצרים עצמם הם לא משהו שלמדתי לעשות, אבל יש לי כלים להכין כל מה שאני רוצה. ילדתי באוקטובר 2012, ובמקביל ילדתי את העסק. הרבה אנשים שאני לא מכירה התחילו להזמין. התחלתי לעבוד על מלאי ולפי הזמנה, פתחתי עמוד בפייסבוק וחנות אינטרנטית וזה התחיל להתגלגל. ישר הפכתי לעוסק מורשה. יש לי קבלני משנה: גזרן, גרפיקאית, תופרות, מי שממלא את הנחשושים, אבל העיצוב המוגמר הוא שלי. העסק מגלגל הרבה כסף. זה שוק חזק, לא ייגמרו התינוקות לעולם. תחשבי כמה תינוקות נולדו רק בבית חולים אחד במשמרת שאת ילדת בה, ובכלל…".
מי הלקוחות שלך?
"אני מוכרת בעיקר מארזי לידה לתינוקות, אז אלו אמהות טריות שקונות או מפנות אלי את הסבתות או חברות ממש טובות. או מקומות עבודה נשיים, כמו אוניברסיטאות. רוב הלקוחות שלי הם לקוחות חוזרים. חלקן אומרות לי שהן מתות ללדת בשביל לקנות".
-תחום ה-art and craft שהעסק שלך הוא חלק ממנו, הוא טרנד עולמי כבר הרבה זמן. יש מלא מוצרים כאלו, בעיקר באינטרנט. מה מייחד את "שמיכת טלאים" והופך אותו למשגשג?
"הבדים. אני לא מזמינה באינטרנט. את רובם אני מביאה מחו"ל – ארה"ב, טיוואן, הודו, סין… יש לי ספקים בכל מקום, ששולחים לי תמונות בוואטסאפ. אני בוחרת את השילובים ומעצבת. אני לא מתפשרת על איכות הבדים. המוצר הוא one Piece. את קונה משהו שלא תראי אצל מישהו אחר, ככה הרבה יותר קל לפנק".
החלק שלא בא לה בטבעיות הוא העיסקי-ניהולי. "אני יותר אוהבת את העבודה השחורה, לשבת כל היום ולתפור, אבל יש כאבי ראש כמו דואר ישראל. העסק מבוסס על משלוחים דרך הדואר, וכל הטעויות הן שלו. אריזה זה שעה וחצי ביום, אין לי זמן לעבוד ואני לא ישנה בלילה. ככל שאת עושה יותר כסף, המדינה לוקחת לך אותו. כעצמאית, את לא יכולה להיות חולה, אף אחד לא נותן לך מתנה לחג… הכל זה את".
יש לך צרות של עשירים.
"אומרים לי את זה כל הזמן", היא נאנחת, "וזה לא עוזר לי. הראש לא נח לרגע ותחשבי שהלקוחות שלי הן אמהות, הן שולחות הודעות לנייד באמצע הלילה… די כיף לקום בבוקר ולעשות את מה שאת אוהבת, אבל זה לא מה שרואים מהצד – זאת קריעת תחת. צריך להשקיע בשיווק, בצילום… ומאז שהתחלתי את העסק אני אמא. אין לי ממש סדר יום. אני קמה, אורזת את מה שהוכן אתמול בלילה, שולחת בדואר, ואז בין הנקה ללא–יודעת-מה, מג'נגלת בין מיילים לטלפונים לגזרן ולספק שלי. אין סדר".
את מצליחה ליהנות מהעבודה?
"כרגע זה בעיקר מתיש. העסק כל הזמן במגמת עלייה, יש בעיות ואני מוצאת פתרונות ואז יש בעיות חדשות… יש לי דרישות גבוהות ואני כל הזמן רוצה לשמר את הבוטיקיות והאיכותיות של המוצר, וזה בא על חשבון דברים אחרים".
כמו חיים פרטיים?
"אין לי חיים, זאת האמת. השיקול הוא קודם כל הילדות ואז העסק. אני מעדיפה לא לישון כדי שהלקוחות יהיו מרוצים".
הרבה עצמאים מעידים על עצמם שזה עניין של אופי, למרות הטוטאליות שעסק פרטי תובע. גם את כזאת?
"אנשים בסביבה שלי חושבים שזה תפור עלי, אבל אני חושבת שלא, כי אין לי גבולות ואני חיה מחדש את העסק כל יום, ולחוצה אם לא קונים".
מה הטיפים שלך למי שרוצה לפתוח עסק עצמאי?
"למקד את המוצרים ואת קהל היעד ולגבש שפה עיצובית. לא להתקמצן ולקחת רואה חשבון, לשחרר שליטה ולפזר את העבודה. למשל לא לנסות לבנות אתר לבד, אלא ללכת למומחים כדי לקבל תוצאות טובות".
מכל המוצרים, מה הבנות הפרטיות שלך הכי אוהבות?
"בקטע הזה הסנדלר הולך יחף", היא צוחקת. "החדר שלהן לא מעוצב. יש לכל אחת מהן נחשוש, כי זה באמת מאסט. זה המוצר הכי פופולארי".
תגידי, מה יהיה עם החלוקה המיגדרית הניצחית לכחול וורוד? לא הגיע הזמן להתקדם?
"הכל תלוי בקונה ובמספר הילד במשפחה. לבן בכור, המתנה בצבעי תכלת וירוק. אם זה ילד שני, מתפרעים יותר ולוקחים שילובים מיוחדים. אבל אם זאת בת אחרי שלושה בנים – חייב להיות ורוד. אם מתייעצים, אני ישר מנתבת. יש דגמי יוניסקס שהכי קל לקלוע איתם. אני הכי אוהבת את הלקוחות עם הראש המיוחד, שהולכים על שילובים כמו סגול וירוק".
איה מציעה 20% הנחה על כל המוצרים בחנות שלה ב"מרמלדה מרקט", עד סוף החודש, בהזנת קוד קופון במעמד הקנייה. כנסו כנסו! לפרטים: market.marmelada.co.il/ayahai
תפסה יוזמה וראיינה: עומר טל (הבת של ורד ופיני) – תודה לך וכן ירבו כמותך!