ראיון עם שמעון משאלה "מאוד חשוב לי הנושא ההתנדבותי"
החלטתי לראיין את שמעון משאלה, המתגורר בדביר כבר יותר משנתיים. מאז שהגיע לדביר תרם ותורם רבות לקהילה בתחומים רבים.
ספר קצת על עצמך!
נולדתי בבאר שבע ובבית הספר התיכון למדתי במקיף א'. בצבא שירתתי בחיל השריון בגדוד 195 והשתחררתי בדרגת סמ"פ.
מי שחבר שלך בפייסבוק ראה שקיבלת דרגות סגן אלוף. מה אתה עדיין עושה בצבא?
כיום במילואים אני על תקן מג"ד שיריון. על רקע הקיצוצים במערכת הביטחון הוחלט לסגור בצה"ל מספר חטיבות ואחת מהן היא החטיבה בה שירתתי. קיבלתי גדוד של חילוץ והצלה באיזור עכו ואני מתחיל בשלב הזה הכשרה של גדוד שלם בתחום אחר לגמרי. יש לי הרבה אחריות אבל אני מפזר סמכויות ומנצל את הזמן כך שגם תוך כדי העבודה שלי אני מנהל את העניינים הצבאיים. כרגע אני חתום בצבא עד שנת 2017.
מה עשית אחרי שהשתחררת מהצבא?
אחרי הצבא טסתי לחו"ל לטיול במזרח שנמשך אחד עשר חודשים. התחלתי אותו עם חבר מהצבא והמשכתי לבד. טיילתי במדינות רבות, כגון: תאילנד, הודו, סין, טיבט, נפאל, פיליפינים, ועברתי הרבה חוויות. מאוד נהניתי בטיול, הכרתי הרבה אנשים, תיקשרתי עם המקומיים בנסיעה ברכבות, בהן הייתי התייר היחיד, גידלתי שיער (כן, כן), עד שכשחזרתי לארץ אמא שלי לא זיהתה אותי…
אחרי הטיול חזרתי לבית הוריי במיתר והתחלתי לעבוד בביטחון של היישוב. באותה תקופה גם רוית עבדה בביטחון וככה הכרנו.
התחלתי ללמוד במחזור הראשון של תקשורת לתואר ראשון במכללת ספיר. היינו כיתה קטנה של 25 חברה כשרק אחרינו המחזורים הלכו וגדלו.
עסקת בתחום של תקשורת?
לא רציתי לעזוב את הדרום, ולכן התקדמתי בכיוונים אחרים. עדיין, אחד התחביבים הגדולים שלי הוא צילום.
אחרי הלימודים עבדתי במיתקן אימונים חדש שנפתח בבסיס צאלים בתחום של עריכת סרטים במשך שנתיים. לאחר מכן עשיתי שינוי כיוון ופניתי לתחום המכירות. עבדתי בחברה קבלנית של חברות הכבלים במשך חמש שנים וניהלתי סניף באשדוד ובבאר שבע. השתלבתי בתחום המכירות ולאחר מכן פניתי לתחום של ביטוחי בריאות בחברת דקלה. הייתי אחראי מחוזי ושידרתי לעובדים שלי כל הזמן שהאמינות מבחינתי היא הדבר הכי חשוב. קשה מאוד למכור היום ביטוחי בריאות אולם אנחנו עמדנו ביעדים שהוצבו לנו ושידרנו ללקוחות שלנו כל הזמן שיש על מי לסמוך.
כעבור חמש שנים, החלטתי שאני רוצה לעבוד בחברת מזון ושלחתי קורות חיים לחברת "שטראוס". התחלתי לעבוד בחברה לפני שלוש וחצי שנים בתפקיד של מנהל איזור ב"סיירת המלוחים" כאחראי על הלקוחות הקטנים. אנחנו מאמינים שהצמיחה שלנו תגיע מהלקוחות הקטנים ועד כה זו אסטרטגיה שמוכיחה את עצמה. לפני כשש שנים שטראוס הייתה 20% מהשוק מול 80% של אוסם. כיום היחסים השתפרו בצורה משמעותית לטובת שטראוס.
כרגע אני מנהל איזור ותחתיי 15 עובדים, והשאיפה היא להתקדם בחברה לתפקידים ארציים בכירים יותר.
מדוע בחרתם לבנות את ביתכם בדביר?
בתור ילד גרתי במיתר, והיישוב מנה 160 משפחות במשך תקופה דיי ארוכה. היינו יישוב קטן, משפחתי, הייתה אווירה אחרת. היינו הרבה חברה ולא היה לנו מגרש ספורט אז היינו משחקים כדורגל בכרמים. כשבנו את הבריכה היינו מתפלחים פנימה, הכל היה פתוח וחופשי. אני ורוית קנינו דירה בבאר שבע, ואחר כך עברנו לגור בשכירות במיתר. גרנו במיתר במשך תקופה וראינו שהיישוב מאוד גדל. חיפשנו יישוב יותר קטן, יותר קהילתי על אף שמיתר הוא יישוב מאוד קהילתי ויש בו חיבור טוב מאוד בין התושבים. הגענו לדביר בעיקר בגלל הילדים, בגלל החינוך ובגלל החופש.
מה חשוב לך לקדם בקיבוץ?
לי מאוד חשוב הנושא ההתנדבותי. הגעתי למסקנה שאם אתה רוצה לעשות משהו – תעשה. יש פה ביישוב הרבה מאוד פרטנרים טובים להקים ולקדם דברים ובמשך השנתיים וחצי שאנחנו פה אני מרגיש שאני חלק מקהילה שנבנית. יש פה הרבה מאוד אנשים שנותנים יד ומוכנים לפעול ולשנות וצריך רק לאפשר לאנשים לעשות זאת. אני מאמין שמי שלא עושה לא טועה ואם אתה עושה אתה יכול לטעות וזה בסדר. אבל בדרך זו אתה גם מתווה תרבות חדשה.
אתה איש בעל הרבה מאוד כובעים בחיי התרבות של הקיבוץ.
אני עושה כי אני אוהב לעשות. הדבר הראשון שבו השתלבתי הוא דמותו של משה רבנו ביציאת מצרים של חברת הילדים. בשנה הראשונה עליתי על ההר ליד בריכת המים, בפעם השנייה בבריכה (למרות שרצו שאעלה על הסילו…) ובפעם השלישית על הר הסוללה. השנה הייתי צריך לעשות שני מחזורים, בשעה 22:00 ובשעה 1:00 בלילה, ולקראת הפעם השנייה הילדים גילו אותי…
בפורים כאשר קוראים את המגילה אני מגלם את המן הרשע. יגאל דוידי רצה שנקרא את המגילה ועלה הרעיון לגלם את המן הרשע שהילדים מרביצים לו בכל פעם שמקריאים את שמו. הבעיה הייתה שבפעם הראשונה לא חשבנו על איך הם מרביצים, אבל למזלי גילי בנימין הביא את הבלונים הארוכים של מכבי תל אביב כך שהסתדרנו בסופו של דבר.
ביום כיפור החלטנו שאנחנו רוצים לעשות תפילה מזמינה שתתאים לקהילה שחיה בקיבוץ. יצרנו קשר עם אבי איפרגן ותיכננו את התפילה יחד. למדתי כיצד לתקוע בשופר בקיבוץ שומריה ואבי ויגאל קראו בתורה. היה מאוד מכובד, הגיעו הרבה מאוד תושבים ואני חושב שבסך הכל היה טוב מאוד.
אני מאמין שיהיו פה בקיבוץ עוד הרבה מאוד דברים יפים, אבל יש גם הרבה מאוד דברים שעדיין צריך לטפל בהם.
יש לך זמן לתחביבים?
כן! אני מאוד אוהב לצלם, לטייל עם המשפחה, אוהב ספורט, סרטים וזמן איכות עם המשפחה.
שמעון נשוי לרוית – שעובדת כיועצת חינוכית בבית הספר הטכני של חיל האוויר והיא גם יו"ר מועצת החינוך בדביר ואבא של עומר – שלומד בכיתה ו' בבית ספר "ניצני הנגב" ושחיין בנבחרת עומר, שירה – שלומדת בכיתה ג' בבית הספר יובלי הנגב, ורואי – בן 6 בגן עפרוני.
תודה לשמעון על הראיון ותודה לו ולרוית על התרומה הרבה שלהם לקיבוץ. כולי תקווה שכולנו נמצא את הזמן לתרום מעצמנו לקיבוץ על מנת לקדם דברים שחשובים לנו בכל התחומים (ויש הרבה). נבחר עכשיו ועד חדש, יתהוו ועדות חדשות, יש כל הזמן חגים ואירועים שבהחלט עושים לנו את החיים פה הרבה יותר שווים ומשמעותיים והעשייה הקהילתית פה לא נפסקת לרגע. אז שימו יד ותצטרפו לאן שאתם מרגישים שאתם יכולים לתרום מכישרונכם ומיכולותיכם!
ראיינה: אפרת אפללו