משפחת לבל
דוד – יליד 1971, שירת בצבא כלוחם בסיירת נח"ל. למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון ובמקביל גם דוקטורט באלקטרופיסיולוגיה. עשה התמחות באורטופדיה בסורוקה וכיום הוא רופא מומחה לניתוחי עמוד שידרה בילדים, בביה"ח דנה בתל אביב.
שירי – ילידת 1978, שירתה בצבא כמדריכת סימולטור בבסיס חיל האויר חצרים. למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, עשתה סטאז' בפרקליטות האזרחית מחוז דרום ומאז 9/2008 עובדת במשרד עורכי דין שי פויירינג, המתמחה בתביעות רשלנות רפואית.
בשנים האחרונות ללימודי הרפואה דוד גר בקיבוץ דביר והתפרנס למחייתו בין היתר כ"אחות" של הקיבוץ. בזמן שדוד למד לבחינות הגמר ושירי למדה באוניברסיטה בתל אביב הם הכירו. נסיבות הפגישה היו עצובות – הם נפגשו בשבעה של אח של חבר טוב משותף של שניהם, שנהרג במהלך אימון צבאי.
אבל מעז יצא מתוק וחצי שנה לאחר מכן הם עברו לגור יחד בתל אביב. ב- 2003 הם נישאו ובשנת 2005, במהלך השנה האחרונה ללימודיה של שירי הם חזרו לגור בדרום. דוד החל את ההתמחות באורטופדיה בבית חולים סורוקה ובני הזוג גרו בעומר. מייד עם סיום הבחינות האחרונות של שירי, נולד יונתן, ג'ינג'י מקסים ויפה.
בשנת 2007 הם עברו לראשונה לגור בדביר כתושבים ושכרו קרוילה. יונתן נכנס לפעוטון זית וב-2008 יעלי נולדה בקיבוץ.
בדצמבר 2010 טסה המשפחה לטורונטו, קנדה, עקב עבודתו של דוד, שנסע לתת התמחות באורטופדיית ילדים בבית החולים לילדים שם. עבור המשפחה אלו היו שנתיים מדהימות, בהן הם נחשפו לתרבות אחרת, וחוו חוויות נפלאות, טיילו המון, ועשו סקי בחורפים הקרים.
ב- 2011 בסוף השנה הראשונה שלהם בטורונטו נולד אבנר, ג'ינג'י מתוק וקנדי.
המשפחה טיילה ונפשה הרבה בקנדה ובארה"ב: בבוסטון, ניו יורק, מונטריאול, אוטווה בירת קנדה, קוויבק ועוד. אבל החופשה האחרונה המשפחתית שלהם הייתה המדהימה מכולן. היה זה טיול לשבועיים בקיץ בהרי הרוקי הקנדיים. הם טסו לעיר קלגרי ושם שכרו קרוואן גדול ויצאו לטייל בפארקים המדהימים, ביניהם בנף וג'ספר. ראו המון חיות בצד הדרך ובמסלולי הטיול, ביניהם אפילו שבעה דובים שחורים ודוב גריזלי אחד. ראו נופים משגעים, הלכו על קרחונים, ישנו כל לילה באתרי קמפינג מסודרים ליד נהרות ואגמים, הדליקו מדורה ובישלו עליה. הלכו בסה"כ בעשרה ימים מרחק של 80 ק"מ והילדים עמדו בזה בגבורה! לדברי ההורים (חוץ מאבנר שהיה במינשא גב כל הזמן…). הנופים, החוויות והזמן המשפחתי ישארו איתם לעוד הרבה שנים.
בסוף דצמבר 2012 הם חזרו לארץ ונכנסנו לגור בביתם החדש בהרחבה בדביר, אותו הם בנו בשלט רחוק מקנדה. המשפחה שמחה מאוד לחזור לקיבוץ המוכר והאהוב ולחזור למקומות העבודה שלהם. יונתן בן 7.5 נכנס לכיתה ב' ביובלי הנגב, יעלי לגן עפרוני ואבנר לבית התינוקות. כולם השתלבו מאוד יפה במסגרות ובחיי הקיבוץ וההרחבה. לדבריהם: אין ספק שכיף לחזור!
הבוקר שלהם: דוד יוצא מאוד מוקדם, עוד לפני שכולם מתעוררים. שירי והילדים קמים בשש בבוקר ומרגע זה הזמן מדוד ממש על הדקה…הגדולים מתארגנים לבד ושירי מכינה לכולם ארוחת בוקר וצהרים לה וליונתן. בשעה שבע בדיוק הם משתדלים להיות כבר בחוץ. ראשון נפרדים מאבנר בבית התינוקות, והוא מצידו שמח מאוד לקבל חיבוק מיפה, סמדר ושיר ונפרד בקלות בדרך כלל. ואז כולנו מתפזרים לשאר המסגרות ולעבודה.
בעוד חמש שנים: ניסע כולנו פעם בשנה לטיול גדול, בדומה לטיול שעשינו בהרי הרוקי. חוץ מזה, הילדים יהיו כבר יותר גדולים ונוכל לחלוק תחביבים כמו ספורט, ונשתדל לבלות כמה שיותר ביחד.
ראיינה: אביה אזולאי