זו היתה הידיעה המרעישה ביותר בזמנו בעיתונות

זו היתה הידיעה המרעישה ביותר בזמנו בעיתונות

( לנוכחים בתמונה אין קשר אישי לסיפור )

גרעין "ערבה" (מורכב מ-3 חברות-נוער – עין שמר,מסילות,מזרע) הגיע אלינו לדביר, לשנת לימודים

אחרונה בשנת  1958.  בשנת 1959 – לאחר שנת הלימודים גוייס לנח"ל,ולאחר הטירונות

היה במחלקת נח"ל  בקיבוץ "להבות-הבשן".

הייתי מחנכת שלהם ולאחר תום הלימודים המשכתי להדריך את הגרעין (בהיותי שליחה של השוה"צ

בנתניה ותל-אביב)

אחת לשבועיים עליתי לקבוץ להבות הבשן, למיפגש עם החבר'ה, לשיחת גרעין, לקשר עם קבוץ דביר.

השיחות הבלתי רשמיות היו על דא ועל הא, ושיחות הגרעין היו כרגיל על הבעיות העומדות  "על סדר היום", הקשר עם דביר, העבודה בדביר לאחר הצבא, טענות ומענות, אם היו על "להבות הבשן" וכו' וכו'.

כבכל מחלקת נח"ל בצבא המגורים בנים/בנות היו נפרדים.  בביקורי במקום כמה בנות "עלו" עלי ולקחו אותי לשיחה אישית. בקשתם היתה שאדבר עם  זהבה (שם בדוי),

שתעשה דיאטה, כי היא הולכת ומשמינה יתר על המידה.  חשבתי לעצמי, מה לי להיכנס ל"נפשו" של האדם ? לא נאה.  ולא דיברתי איתה, אך ביני לבין עצמי הרהרתי, אולי יש סיבה אחרת ?  השארתי את הבעיה "ללא טיפול".

באחד הימים, מגיע מברק (לא היו אז ניידים, כמובן) בהול לנתניה, שם הדרכתי, ולתל-אביב – שם עבדתי בהנהגה הראשית, וזו לשון המיברק:

"ציפ, בואי בדחיפות ללהבות הבשן. חתום על המיברק – הייני – מזכיר קבוץ להבות הבשן.

כמובן, מיד יצאתי לדרך, נסעתי באוטובוס לגליל העליון שעבר דרך הקיבוץ, וכל הדרך אני חושבת,

מה עשו החב'רה שם ?  מה עוללו ?  שמזעיקים אותי במיברק להגיע מיד !!

ליד השער של הקיבוץ  מחכה לי הייני, עם אחד הילדים הקטנים שלו. מברך אותי לשלום, ואני שואלת

הייני, מה קרה ?  מה החבר'ה כבר עשו ?

והוא אומר בקצרה – זהבה ילדה בן !!!!  3 מילים !!!!! (השם בדוי)

לא האמנתי למשמע אוזני !!!! האם מקרה ישו מס' 2 ?

מסתבר, שההשמנה היתה – הריון !!! ולא מאוכל !!!!  כיון שעבדה בבית-ילדים, גם התקלחה שם,

הבנות  חשבו שזו השמנה גרידא.

סוף מעשה,  בן זוגה – יחיאל (שם בדוי) הורד מהר הצופים בדקה האחרונה, כדי לבשר לו שהוא אבא.

המ"פמיכה שינדלר (שמיר) שהיה מפקד מחלקות הנח"ל באיזור, ואני, חיכינו לאוטובוס שבו הגיע

בן זוגה, כדי לקחת אותו לבית היולדות שהיה בקרית שמונה, ועד שהגיע האוטובוס, קטפנו זר פרחי בר כדי להביא לזהבה.

וזכור לי עד היום מה אמר המ"פ:  "לי נולד לפני שבועות בודדים בן, ועד היום עוד איני מעכל

שאני אבא !!!  אני לא מקנא במה שעובר על יחיאל !!!

ומוסיף לספר.  שלשום הגעתי לשם ועשיתי מיסדר נוכחות. בד"כ אני מקפיד על הופעה מסודרת,

כראוי לחייל, ראיתי שזהבה (שם בדוי) עומדת עם חולצה בחוץ, מעל המכנסיים, ומשום מה החלטתי

לא להעיר לה שיש להכניס את החולצה למכנסיים……

הגענו לבית היולדות בקרית שמונה עם יחיאל (שם בדוי), נכנסנו לומר מזל טוב, והשארנו את הזוג לשמוח על לידת הבן.

נסעתי לאחר מכן לדביר, כמובן שהכינו מקום לילוד החדש, חדר להורים, והתינוק גדל בדביר.

זו היתה הידיעה המרעישה ביותר בזמנו בעיתונות, ובצבא/נח"ל.  בכל מקום אליו הגעתי, הבקשה היתה, ספרי את הסיפור !

סיפרה:  ציפ'               פברואר 2017

השארת תגובה