אלוהי הדברים הקטנים

"אלוהי הדברים הקטנים" – הילה בנדלר

3 רוטב פסטו

"החיים בקיבוץ" (או המעבר דרומה)

פתאום "חטפתי רגליים קרות". זה קרה כמה חודשים לפני המעבר דרומה. חששות ופחדים החלו להשתלט אט אט על כל אותן הסיבות, שגרמו לי כן לרצות לעשות את המעבר (בכל זאת חתיכת מעבר מהוד השרון לקיבוץ בדרום). 
הראש הוצף בכל כך הרבה שאלות מטרידות – איך ומה יהיה? האם נשתלב? נכיר חברים חדשים? ומה עם המשפחות היקרות שלנו מהן נתרחק? ארוחות שישי אחת לשבועיים אצל ההורים של דרור ברמת השרון (ממשיכים לסוע גם מכאן), הריצות של דרור בירקון, שמאז שאנחנו יחד, מעולם לא ביטל (רץ כמובן גם כאן במרחבים ונופים אינסופיים. מיותר לציין, שאם היינו עכשיו במרכז, לא היה יכול לרוץ בכלל), הים – שאני כל כך אוהבת (אז נסע אליו 45 דקות -לא כזה נורא), שוק הפשפשים, תל אביב, המסעדות האהובות עלינו (כל אלה לא נכחדים הם ישנם ונגיע אליהם. זה רק יהפוך את הביקור שם למיוחד יותר). גן אורנה שכל כך אהבתי (גן מדהים ואין לי ספק הכי קטן, שאם היינו נשארים במרכז, גם הילד הבא היה מתחנך שם, אבל גן קיבוצי – מה עוד אפשר לבקש?!). אתם יכולים לתאר לעצמכם שהרשימה עוד ארוכה, אולי אפילו אין סופית.
כן, היו לילות ללא שינה, עם חרסומים של חרטה ואף נסיונות שלי לדחות את המעבר מינואר לאפריל (המועד האחרון בו אפשר היה להכניס את רוני לגן בקיבוץ), אבל דרור, המדהים והפרקטי, הרגיע וקבע "קופצים למים העמוקים" וזהו.
לא הותיר הרבה ברירות. והיה בזה משהו מאוד מקל. הרי בינינו, לדחות לאפריל זה פשוט לדחות את החששות והפחדים למועד מאוחר יותר. וכמה שהוא צדק. 

נכון, המשפחות מאוד חסרות, אבל מה זה כבר שעה נסיעה בלי פקקים? בדיוק אותו זמן נסיעה שנסעתי מידי בוקר מהבית בהוד השרון למקום עבודתי בתל אביב.

את המסעדות המרנו בבישולים ביתיים של דרור, ותסלחו לי בבקשה על חוסר הצניעות, אבל עולים בכמה רמות על כל מסעדה שאכלתי בה, כי אין כמו אוכל של בית. לשבת בגינה עם בקבוק יין, פלטת גבינות ורוח מדברית – לא מפתה אתכם?
והגן של רוני שלנו, שכל כך אהבתי. אותו גן, שבשנייה, שכף רגלי דרכה בו, ידעתי ששם תתחנך. החצר הענקית עם ארגזי החול (כן חול ודשא אמיתיים), עצי הפרי (שיש כמעט רק בגנים בקיבוץ), החום והאהבה של הצוות והקציצות של סבתא רחל. היה לי מאוד קשה להוציא אותם משם. אבל גם כאן עברתי שיעור נוסף בשיעורי החיים ולמדתי שיש אחר וגם הוא מצוין.

רוני נכנסה לגנון זית בצורה הכי חלקה, שיכולנו לחלום עליה. הצוות קיבל אותה באהבה גדולה. והגן, בדיוק כמו שזכרתי משנותיי בעין גדי. חצר אמיתית עם גרוטאות, מרחבים אינסופיים, טיולים יומיים ברחבי הקיבוץ וצוות מנצח. מרגישים שלא יכולנו לבקש יותר מזה. 

והשבוע, באחד הערבים השקטים שלנו, שישבנו לארוחת ערב לבד, הודתי לו על כך שלא הסכים לדחות את המעבר. רק המחשבה שהיינו עוברים את התקופה הזו של ה'קורונה' בדירת 100 מטר בעיר, רק זה לבד גורם לי לחוסר שקט (היינו מסתדרים גם עם זה והופכים את ה'לימון ללימונדה' ועדיין, אין ספק, הרבה יותר קל להיות כאן במרחבי הקיבוץ כשיש גינה צמודה).גיליתי, שברוב הפעמים הפחד מהשינוי וה'לא נודע' עוצמתי מהאמת בשטח. 
שיש טוב וטוב מאוד וכמעט מושלם רק אחר. שונה. חדש. 
והכי חשוב, שכמעט הכל (למעט בריאות) הפיך.

אבל אחרי כל זה, הדבר הבאמת הכי חשוב ומשמעותי הם האנשים. הם העיקר והם אלה שעושים את הכל לכזה. הגענו לקהילה מדהימה, מחבקת ותומכת. מהרגע הראשון הרגשנו עטופים. תודה לכם אנשי דביר. חשוב לנו שתדעו שאנחנו מעריכים. 

אז מה עושים בימים אלה בקיבוץ? רכישות קבוצתיות מכל וכל. גם מתוך מטרה לסייע לחקלאים וגם כי אנחנו צרכנים לא קטנים. מידי שבוע מגיעות לקיבוץ לפחות שתיים שלוש הזמנות- חומרי יצירה לילדים, עציצים, תבלינים, פירות וירקות (אננס, תותים, אבוקדו, פירות הדר), משלוח של אוכל הודי, גלידת באר שבע וכו'. 

ופתאום, עם כל המצב, אתה הרבה יותר עושה לבית, בבית. יוצר, מכין. מכלום. הכל פתאום נהיה בסיסי יותר.
אז כבר הרבה זמן שבא לי על פסטו ביתי ובדיוק הגיע משלוח של קילו בזיליקום…
יש המון מתכונים ברשת, אבל בכולם הבסיס די דומה, עם שינויים ממש קלים – קשיו קלוי/צנובר/אגוזי מלך, עם או בלי גבינות (פרמז'ן/פוקרינו), מעט/הרבה שמן זית – תלוי במרקם שאוהבים.
אני תמיד אוהבת את המוכר והפשוט אז טחנתי 3 צרורות של עלי בזיליקום ששטפתי וייבשתי + 3 שיני שום + חצי כפית מלח + פלפל טחון + מעט פרמז'ן + רבע כוס שמן (אפשר גם יותר, תלוי איזה מרקם מעדיפים). ויצא ממש טעים.

משתפת אתכם במתכון, שקיבלתי ממגדלי הבזיליקום 'יבולי גל אור' מעין תמר, מהם רכשנו (הבזיליקום ברמה הכי איכותית שאכלתי, מיועד לייצוא ונמכר כרגע בארץ רק בגלל "השמים הסגורים").
המתכון של השף איילון חאדגג (עבד במסעדה של אדוני בברלין ואצל אסף גרניט בלונדון).

150 גרם בזיליקום
2 שיני שום
30 גרם צנוברים
10 גרם מלח גס
30 גרם גבינת פוקרינו מגורדת
60 גרם גבינת פרמז'ן
80 מ"ל שמן זית איכותי

ומה קשור זר הפרחים הזה מעבר לזה שהוא כל כך יפה? בערב החג חזרתי הביתה מהמרכז, כשבידי עציץ סחלב, שקיבלתי מאימי. כשנכנסתי בדלת, נחתך ממנו ענף קטן ובאינסטינקט הראשוני צעדתי לכיוון הפח לזרוק אותו. דרור, לקח מידי את הענף השבור ושילב אותו בזר הפרחים שהיה על שולחן האוכל שלנו. זה בדיוק מה שמאפיין אותו ועזר כל כך במעבר הזה. היכולת לחשוב מעבר, לראות איך זה יכול להראות אחרת, למצוא לזה שימוש גם במקום חדש,
וזה פתאום הפך את הזר המקסים למקסים, פשוט אחר. 

הסחלב, שמסמל בפריחתו היפה את כוחו של הטבע ואת כוחת של החיים, שממשיכים למרות הכל. מאחלת לכולנו שנחזור במהרה לשגרה  ונוכל לארח אתכם בפינה המקסימה שלנו על כוס יין, מגש גבינות  ורוח מדברית מלטפת.

בוקר חמישי האחרון, כשאני בדרך לעבודה, בתוך "שגרה" הכי לא שגרתית שקיימת, הפתיעה אותי אילנה בהצעה להעלות מדור אוכל.
בתוך הטרפת של הקורונה, אחרי כמעט שבועיים בין ארבע קירות, עם ילדה בת שנתיים וחצי, הריון ושילוב קשוח של בית-עבודה, היתה זו אחת ההודעות היותר משמחות ומעודדות שקיבלתי.
ככה פתאום, בכלל בלי להכיר אותי ולדעת שהשילוב של אוכל וכתיבה הן בין האהבות הכי גדולות שלי.
זה מייד החזיר אותי לבלוג שפתחתי לפני כמה שנים 'אלוהי הדברים הקטנים'.

מי שבאמת מכיר אותי יודע שקל מאוד לעשות אותי מאושרת. די במשהו פעוט שיגרום לי לאושר צרוף.

כשנתבקשתי לא פעם להחליט מה אני יותר אוהבת או מעדיפה (בריכה או ים, בוקר או לילה, ירוק או מדבר) תמיד התקשיתי לענות על השאלה הזו, כי מה שמוביל אותי בחיים זה באמת למצוא את הטוב והיופי בכל דבר.

ניקח לדוגמה את עונות השנה. אני מאוד אוהבת את החורף. אוהבת גשם. ברקים, אפילו קור. וכשקר מספיק אני אוהבת לשתול. רקפות, תבלינים. אני אוהבת בגדים של חורף וקערת מרק עשירה בכל טוב (למרות שבהמשך תבינו שסיר מרק שוכן אצלי כדרך קבע במקרר, כמעט בכל ימות השנה).

אבל בתור אחת שגדלה ממש ליד הים יש בי גם פינה טובה לקיץ. כי אין כמו קפיצה לים בשבת ממש מוקדם בבוקר, כשהחופים עדיין ריקים. אני כל כך אוהבת פירות ובקיץ הם כל כך מגוונים וטעימים ויש אור. הרבה אור. אני אוהבת אור.

אבל האושר נמצא לא רק בעונות השנה. זה יכול להיות כל דבר. הדבר הכי קטן ושולי בעולם, כי האושר נמצא באמת בפרטים הקטנים של החיים. 


ריח של אפיית חלות בשישי בצהריים/ ארוחת ערב עם בן זוגי / רחצה לילית בים/ פירוק מדיח כשברקע מתנגנת אדל / הכנת כרטיסי ברכה / אפיית עוגיות / כוס קפה של 17 אחה"צ (אין סיכוי שאוותר על זה), קריאת גיליון של 'על השולחן' / פדיקור / חמישי אחה"צ .  .  .

יכולתי למלא פה רשימה כמעט אינסופית של דברים. אני אוהבת כל כך הרבה דברים ואולי הבסיס לכל הוא שאני בעיקר אוהבת לאהוב. מכורה לאהבה. (אולי כי נולדתי

ב- 14/12, הוולנטיין דיי, יום האהבה.)

ולשם כך נולד הבלוג הזה. בלוג שכולו השראה, כולו אהבה.
אבל מעבר להשראה יש בי גם צד פרקטי (לפחות היה עד שהקטנה נולדה) הייתי ידועה במחקרי שוק שאני עושה. למה אני מתכוונת? קושי קל בקבלת החלטות בשילוב שאיפה לפרפקציוניזם על בסיס חוסר יכולת להתמודד עם חרטה וחשש 'שיעבדו עלי' כל אלה מביאים אותי לביצוע מחקרי שוק מעמיקים, איסוף מידע, השוואות חסרות תקדים וכל זה על מנת לקבל את ההחלטה הכי נכונה עבורי. 


אבל בינינו, כולנו יודעים שלא באמת קיים דבר כזה 'החלטה נכונה' כי אם נחזור כמה שורות מעלה אז בכל דבר יש יתרונות וטוב ואהבה… בעיקר אהבה, אבל על דבר אחד אין עוררין – המחקר הזה שאני עושה גורם לי לתחושה מושלמת של –  "זו הייתה ההחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל ברגע הנתון ולא יכולתי להחליט אחרת"
אז אחרי כל המאמץ הזה לא חבל לא לשתף את כולם? כי אם כבר טרחתי עבורי אז למה שאתם לא תיהנו מכל זה?!


והסיבה האחרונה ואולי העיקרית לפתיחת הבלוג הזה היתה דרור. בן זוגי. בעלי. הנס של חיי. המנוע, הכוח, הבסיס הכי יציב לכל האושר הזה. דרור חובב ריצה מושבע, בשלן (בחיי שעוד לא אכלתי באף מסעדה איטלקית שווה פסטה טעימה כמו הפסטה שלו), כותב (מעלה פוסטים בפייס וסופר את הלייקים) וצלם בחסד – אחד כזה אני צריכה לבלוג שלי לא? אז זה המקום לתת לו את הקרדיט. כל הצילומים שאעלה שייכים לו.


אז למה אני מתחייבת בפניכם ?


לכתוב ולשתף. בעיקר סביב אוכל אבל לא רק. פעם במתכון מוצלח שהכנתי, צימר מיוחד שהיינו בו, חנות מיוחדת שקניתי בה. 
מתחייבת, שכל המלצותיי יהיו אך ורק על דברים שחוויתי/הכנתי בעצמי. לעולם לא אמליץ לכם על משהו ששמעתי ממישהו – מבלי שניסיתי אני בעצמי. אשמח מאוד שתגיבו. אם הכנתם משה – תצלמו, אם יש לכם מתכון מאוד דומה תפדבקו, הערות/הארות חופשי – אשמח ממש לשמוע. 


לפני סיום, חשוב לי מאוד להבהיר שמעולם לא למדתי בישול והקורס אפייה היחיד שלמדתי היה קורס קונדיטוריה בבית ספר דנון, וגם אליו לא כל כך התחברתי… לא בגלל בית הספר, שהוא ברמה הכי מקצועית שיש, אלא כי שוב, אני אוהבת פשטות ושם יוצרים ברמת סופר מורכבת, לפחות בשבילי. 


בשני התחומים, אף פעם לא עסקתי ברמה מקצועית, אלא רק חובבנית. אבל אני מכורה למטבח.


ותזכרו, שהאושר נמצא ממש כאן, בפרטים הקטנים והוא רק מחכה שנהנה ממנו. הוא אינו מוגבל, לא עולה כסף והוא נגיש לכל אחד.

  • 3 רוטב פסטו

    ופתאום, עם כל המצב, אתה הרבה יותר עושה לבית, בבית. יוצר, מכין. מכלום. הכל פתאום נהיה בסיסי יותר.
    אז כבר הרבה זמן שבא לי על פסטו ביתי ובדיוק הגיע משלוח של קילו בזיליקום…
    יש המון מתכונים ברשת, אבל בכולם הבסיס די דומה, עם שינויים ממש קלים – קשיו קלוי/צנובר/אגוזי מלך, עם או בלי גבינות (פרמז'ן/פוקרינו), מעט/הרבה שמן זית – תלוי במרקם שאוהבים.
    אני תמיד אוהבת את המוכר והפשוט אז טחנתי 3 צרורות של עלי בזיליקום ששטפתי וייבשתי + 3 שיני שום + חצי כפית מלח + פלפל טחון + מעט פרמז'ן + רבע כוס שמן (אפשר גם יותר, תלוי איזה מרקם מעדיפים). ויצא ממש טעים.

    משתפת אתכם במתכון, שקיבלתי ממגדלי הבזיליקום 'יבולי גל אור' מעין תמר, מהם רכשנו (הבזיליקום ברמה הכי איכותית שאכלתי, מיועד לייצוא ונמכר כרגע בארץ רק בגלל "השמים הסגורים").
    המתכון של השף איילון חאדגג (עבד במסעדה של אדוני בברלין ואצל אסף גרניט בלונדון).

    150 גרם בזיליקום
    2 שיני שום
    30 גרם צנוברים
    10 גרם מלח גס
    30 גרם גבינת פוקרינו מגורדת
    60 גרם גבינת פרמז'ן
    80 מ"ל שמן זית איכותי

    ומה קשור זר הפרחים הזה מעבר לזה שהוא כל כך יפה? בערב החג חזרתי הביתה מהמרכז, כשבידי עציץ סחלב, שקיבלתי מאימי. כשנכנסתי בדלת, נחתך ממנו ענף קטן ובאינסטינקט הראשוני צעדתי לכיוון הפח לזרוק אותו. דרור, לקח מידי את הענף השבור ושילב אותו בזר הפרחים שהיה על שולחן האוכל שלנו. זה בדיוק מה שמאפיין אותו ועזר כל כך במעבר הזה. היכולת לחשוב מעבר, לראות איך זה יכול להראות אחרת, למצוא לזה שימוש גם במקום חדש,
    וזה פתאום הפך את הזר המקסים למקסים, פשוט אחר. 

    הסחלב, שמסמל בפריחתו היפה את כוחו של הטבע ואת כוחת של החיים, שממשיכים למרות הכל. מאחלת לכולנו שנחזור במהרה לשגרה  ונוכל לארח אתכם בפינה המקסימה שלנו על כוס יין, מגש גבינות  ורוח מדברית מלטפת.  

  • 2 מתכון ללחמניות לפסח של אודטה

    אני מאוד אוהבת חגים. את כולם. אוהבת לחגוג אותם במלוא עוצמתם ועל כל הסממנים שלהם. האהובים עלי ביותר הם ראש השנה ופסח. שניהם מסמלים עבורי ועבור רבים אחרים תחילת של תקופה/פרק. התחדשות, התרעננות, התנקות. הזדמנות ליצור משהו חשש, לשנות. אוהבת בהם ממש הכל. החל מהאווירה, אורחות החג והמאכלים. במיוחד את פסח. מכורה למצות (מצבריי) וקנידלך, ואם זה לא היה כל כך משמין הייתי אוכלת אותם במהלך כל השנה.

    בשנה טיפוסית רגילה (בלי 'קורונה') אני נכנסת לאווירת החג מייד עם פריחת החרציות הצהובות מסביב. מבחינתי, זה הכי פסח שיש ומשתדלת לערוך את שולחן החג יום יומיים לפני. מערב החג כדי 'להכניס את הבית' לאווירת החג. 

    מתה על שולחנות מעוצבים. ארוחות שישי, חגים. רעיונות לעיצוב השולחן אני מאמצת מדרור גולן – אחד המוכשרים בארץ בתחום העיצוב והפקת אירועים. את דרור הכרתי דרך גיסתי לימור (עד ממש לאחרונה היתה בעלת קיטרינג בוטיק, אחראית על הקינוחים במספר מסעדות שוות בתל אביב).

    לימור ודרור חברו והרימו יחד מספר אירועים מדהימים כשהיא אחראית על האוכל והקינוחים והוא על עיצוב האירוע. כך למעשה זכינו שדרור יעצב את החתונה שלנו. ממליצה להכנס לעמוד הפייסבוק ולאינסטגרם ולקבל רעיונות.ממש עכשיו פרסם שישה רעיונות שונים לעיצוב שולחן החג, מדברים שיש כמעט בכל בית, עם אפשרות להשתתף בתחרות קטנה שמארגן ואולי לזכות בעיצוב שלו אישית באחד החגים הבאים. פייסבוק: dror golanאינסטגרם: droe.golanמצרפת לכם תמונות של שולחנות מעוצבים. שולחן פסח בארוחת חג אצל לימור גיסתי. 

    שולחן ארוחת שישי טיפוסית אצל חמותי. 

    מתכון ללחמניות לפסח של אודטה

    נכון. יש כאלה המון ברשת אז מה כל כך מיוחד באלה על אחרות? התיבול הנפלא ויחס הכמויות הגאוני בין כל המרכיבים. כל היחודיות היא בטעם הקימל הטחון, במלח ובפלפל. אני אישית מתה על לחם קימל אבל מי שלא אוהב (הקמצוץ הזה באמת לא ממש מורגש ואף משתלב מעולה), אבל אפשר לוותר על הקימל ועדיין הן תהיינה מושלמות. הן יוצאות תפוחות, מלאות תוכן ומרקמן כשל לחם כפרי משובח. 

    אופן ההכנה:

    1. בסיר בינוני מרתיחים 2 כוסות מים (400 סיסי) + 10 כפות שמן סויה רגיל + שתי כפיות מחוקות קימל טחון + שתי כפיות מחוקות מלח + חצי כפית פלפל שחור טחון. 

    2. כשרותח: מכבים את האש. 

    3. אחרי שהאש כובתה מוסיפים פנימה לסיר הזה בבת אחת 2 כוסות (200 גרם) קמח מצה + 6 ביצים שלמות. לשים חזק -חזק עד שמתקבל מרקם אחיד למראה. 

    4. מרפדים תבנית תנור שטוחה בדף נייר אפייה ועוטים על היד ככפות ניילון (חד פעמיות), כמובן שלא חייב. בעזרת כף היד יוצרים מהעיסה כדורים בגודל של קלמנטינה (40 גרם). מניחים אותם בתבנית ברווחים קטנים. מהעיסה הזו יוצאות כ 17 לחמניות.

    5. אופים כ 45 דקות ב 200 מעלות צלזיוס בתנור שחומם מראש. 

    הן כל כך טעימות, אין לי מילים לתאר לכם. צריך רק לטעום כדי להבין.קימל טחון להפתעתי יש במרכולית (לא מצאתי בסופרים גדולים אחרים) ויש אצלי למי שצריך, וכפפות? מניחה שבתקופה הזו לא חסרות לכם 🙂 חג שמח!

  • מתכון לעוגת יוגורט

    אחרי שפעם אחת תכינו את העוגה הזו מבטיחה לכם, שתחזרו אליה מרוב שהיא קלה וטעימה. יש לה שני יתרונות משמעותיים. 

    אחד, אפשר להכין אותה בכל וריאצה שרק תרצו ובכך לגוון אותה והשני, הכל מחושב על פי מיכל יוגרט קטן כך שלא מלכלכים כלים.

    מצרכים : יוגורט 200 גרם גביע שמן גביע סוכר 2 ביצים 2 כפיות תמצית וניל

    אופן הכנה : לערבב לעיסה ללא גושים להוסיף 3 גביעים קמח תופח לערבב שוב להכניס לתבנית עגולה עם חור באמצע, משומנת עם מעטפת סוכר, ל 45 דקות בתנור 160 מעלות. כמובן שהזמן משתנה בהתאם לתנור.

    הכנתי עכשיו עם קצת קינמון. אבל אפשר להוסיף לבלילה כל מה שעולה בדמיונכם – תותים, אגסים, פרוסות דקות של תפוחים מקולפים (זה ממש נמס בפנים), כמה כפות של נוטלה או כל ריבה, ממרח שאוהבים. מומלץ להוסיף עם כף בתוך גומות, אחרי שכבר מזגנו את הבלילה לתבנית, בלי לערבב, כדי שישארו גושים. 

    בתאבון

מתכון לעוגת יוגורט