אורך גופו של החיוויאי נע בין 62 ל-70 ס"מ, מוטת כנפיו כ-190 ס"מ ומשקלו 1.1 עד 1.6 ק"ג. ראשו גדול ורחב ועיניו קבועות בחזית הפרצוף, כך שמראהו מזכיר דורס לילה. כנפיו הארוכות והרחבות משמשות אותו לדאייה על זרמי אוויר חמים. בזמן הדאייה סורק החיוויאי את נחלתו בחיפוש אחר טרף. ביכולתו לרפרף זמן ארוך באותו מקום אם יש לו צורך בכך.
מקור שמו של החיוויאי הוא במילה הארמית "חיויא", שמשמעותה נחש, שכן זהו טרפו העיקרי: בעונה אחת יכול חיוויאי לטרוף מאות נחשים. החיוויאי נוחת על הנחש בשתי רגליו, קוטל אותו במכת מקור ומתחיל לבלעו מהראש. ידועים מקרים שבהם הנחש המתגונן נשך בחוזקה חיוויאי או נכרך על צווארו וחנק אותו למוות או נכרך סביב רגליו ושבר אותם. נחשים גדולים במיוחד נוהג החיוויאי לשמוט מגובה רב ולאכלם רק אחרי מותם. בנוסף לנחשים אוכל החיוויאי זוחלים אחרים.
החיוויאי בונה את קנו במקומות שיש מהם תצפית נרחבת. הזכר נושא את חומרי הקינון והנקבה בונה מהם את הקן. חלקו החיצוני של הקן בנוי מחומרים גסים כמו ענפים וזרדים, חלקו הפנימי מרופד בעלים. בתטולה ביצה אחת, עליה דוגרת בעיקר הנקבה. שני ההורים דואגים למזון הגוזל.
החיוואי מצוי בדרום אירופה, צפון אפריקה ואסיה. הוא נודד מעל ישראל בסתיו ובאביב ומקנן בה בקיץ.
בגולן נמצא משקוף אבן מתקופת התלמוד, המעוטר בעופות דורסים, קרוב לוודאי חיוויאים, האוחזים בנחש.
מתוך:ויקיפדיה