מנסים לחגוג את בואה של 2017
לפני מספר שבועות היה "מרחב פתוח" ובו שאלה עיקרית, אשר הובילה את הדיונים והמפגשים: "דביר שלי, דביר שלנו – איך נחייה כאן טוב יותר ?"…השאלה הזאת מהדהדת אצלי, ולאחרונה הרגשתי אותה כמו סטירה על הפרצוף.
יש מאין קם והתארגן לו צוות, שכל מטרתו – לחגוג בשמחה את בואה של שנת 2017 – השנה האזרחית החדשה. הצוות עמל קשות למצוא מקום מתאים לחגוג בו את האירוע. מקום שיתאים לכל הקיבוץ, כך שכולנו נוכל להנות מהחברותא, לרקוד ולשמוח יחד, מלאי תקוות לשנה החדשה שבפתח.
לא פשוט למצוא מקום לחגוג בו, כשחדר האוכל עסוק בלהתיפייף, אין מועדון מסודר ורחב ידיים לקהילה, סככת המטע מלאה בחלומות שאסור להם להתגשם, והמוסך – לא יכול לאכלס אורחים… ואנחנו דווקא רוצים שיכנסו גם אורחים למסיבה. בהברקה אמיתית של ברית הושכר לאלתר אוהל, ובו אפילו פטריות-חימום! יש מקום! יש אנשים שמחים!
לצערי הרב לא יכולתי להגיע למסיבה, אך יתכן שהסטירה הזאת היתה כואבת לי הרבה יותר אם הייתי נוכחת באירוע, רוקדת במחשבה שאוכל לרקוד אל תוך הלילה…אבל גם כך זאת סטירה כואבת ממש עבורי. מישהו הזמין משטרה לסגור את המסיבה של הקיבוץ.
אני כותבת את זה שוב, ומתקשה להאמין שזה קרה באמת: אצלנו בבית עשינו מסיבה, ומישהו מהבית שלנו התקשר למשטרה כדי לסגור אותה. זה פשוט בלתי נתפס.
יש לך בעיה כלשהי? יש לך גם פה. ולאנשים בבית הזה יש גם יכולת לדבר. הרי הוכחנו שאנחנו נהדרים בדיבורים… למה לא לבוא ולדבר? למה לא להתחשב בכך שיש אנשים שממש רוצים לשמוח פה ולהנות ביחד? למה, לעזאזל, להרוס לכולם? מה פתאום לסגור ככה מסיבה שלנו? מושקעת, לגיטימית, אצלנו בבית? אני משתאה לנוכח המציאות הזאת, ועצובה מאוד שזה מה שקרה. מכאן השנה הזאת, בדביר לפחות, יכולה רק לעלות.
רתם עמרי